<h1>רבינו ירוחם נט"ו אות כ"ט</h1>
<h2>דף עו.</h2>
באי זה ענין נקרא חם כתב הרשב"א בתורת הבית י"א שאין מפליט ומבליע אלא חם הראוי לבשלו לפיכך אם כלי ראשון שהוא מבשל הוא שיש בו כח להפליט ולהבליע אבל כלי שאינו מבשל אינו מפליט ואינו מבליע שאין ערוי דכלי ראשון ככלי ראשון. ואין דברים אלו נכונים שחום בית השחיטה וחום חלב הכסלי' מועט מחום כלי שני ומפליטין ומבליעין כמו שיתבאר שאין הפליטה והבליעה תלויין בבישול ולפיכך חוששי' לכל חום שע"י האש ואפי' שאין היד סולדת בו כמו שביארנו ע"כ. וכתבתי מחלקתם בדיני שבת [ני"ב] ח"ג בדין מביא אדם קיתון של מים וכו' בדין לערות מכלי ראשון ושם תמצא פי' יד סולדת.
חם לתוך חם איסור והתר שנפל זה בזה אסור וצריך לשערו כל אחד לפי ענינו, וצונן לתוך צונן מותר בהדחה. לעולם התחתו' גובר כיצד צונן שנפל לחם אסור כמו חם בחם, אם לצונן צריך קליפה כי בעוד שמקרר אותו בולע מעט כך פשוט בפסחים. יש מי שפירש דוקא ביבש שיכול לקלוף אבל בלח כגון בשר חם לחלב צונן מותר החלב והבשר יקלוף. וריב"א פירש שצריך ס' לשערו כיון שאינו יכול לקלוף. וצונן לתוך צונן אם הוא דבר לח נאסר מעת לעת כמו שכתבתי למעלה בדין דבר איסור והתר צונן. ולמטה אכתוב באי זה ענין נקרא חם. מה שאמרנו גבי תתאה ועילאה אדמוקר ליה בלע כלומר בעוד שמקררו בולע ובעי קליפה, דוקא בחום של צלי ולא במליח כרותח כמו שכתבתי בדין מליחה [אות כ"ה].
<h2>דף עו:</h2>
ריחא לאו מילתא היא כך פסק רי"ף בפסחים. וכן הוא בעבודה זרה [ס"ו ע"ב] דפת חמה וחבית פתוחה של איסור דברי הכל אסורה פת צוננת וחבית סתומה דברי הכל מותרת ובחבית פתוחה ופת צוננת או חבית סתומה ופת חמה מחלקת, ופסק רי"ף כמ"ד ריחא לאו מילתא היא ומותר. וכן ההיא דכיצד צולין [פסחים ע"ו ע"ב] בבשר שחוטה שצלאו בתנור עם בשר נבלה רי"ף פסק כלוי דאמ' דריחא לאו מילתא היא וכתב דהא דאמרי' התם דפת שאפאה עם צלי אסור לאכלה בכותח מפני שיכול לאכלה בפני עצמה או עם בשר, אין לאכלה לכתחלה בכותח כי הא דאמרינן דריחא לאו מילתא היא בדיעבד כל זה תוכן דברי רי"ף. ועוד כתב דפת שנאפה עם צלי אפילו ללוי אסור לאכלו עם כותח משום דהוי דבר שיש לו מתירין דאפילו באלף לא בטיל. ור"ת פסק כרב דריחא לאו מילתא היא בבשר שחוטה שצלאו עם בשר נבלה ואתיא כההיא דאפאה עם צלי דאסו' לאכלה בכותח וכן פת חמה וחבית סתומה או בהפך וכ"ע מודו בההיא דיין נסך דריחא לאו מילתא היא וכתבתיו ביין נסך [ני"ז] ח"א. וכתבו בתוס' כי הנך דצלי מיירו בתנורי' קטנים שלהם שהיו מכסים פיהם והיה נכנס ריח של זה בזה אבל בתנורים שלנו שהן גדולים ופיהן פתוחין אין לחוש וכן נר' עקר.
